א.
פתח דבר:
1. לפניי שלוש תובענות שטריות, שהדיון בהן אוחד, העוסקות בשלושה שיקים על סך 63,875 ש"ח כל אחד, אשר נמשכו על ידי נתבעת 1 (להלן - הנתבעת) לטובת התובע אך חוללו באין כיסוי מספיק (להלן - שלושת השיקים או השיקים).
2. השיקים נחתמו, במקום המיועד לחתימת המושך, בחותמת הנתבעת ובחתימת נתבע 2 (להלן - הנתבע), שהוא ממנהלי הנתבעת. אין מחלוקת, כי הנתבע מסר לתובע את השיקים כנגד השבת שיק קודם של הנתבעת על סך 171,140 ש"ח שנחתם בחתימה אישית של הנתבע (מש/1; להלן - השיק הקודם). עוד אין מחלוקת, כי הנתבע חתם, על גבו של כל אחד משלושת השיקים, בחתימת ידו האישית (ר' בפרוטוקול, עמ' 11, וכן בחקירת הנתבע בדיון בהתנגדויות).
3. הדיון בהתנגדויות נערך בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) ל' רייך. כב' הרשמת ראתה לנכון לקבל את ההתנגדויות, ולו בדוחק; וכך קבעה בהחלטתה בהתנגדויות (מיום 2.10.08; להלן - החלטת כב' הרשמת):
...יש לאפשר למבקש להתגונן באשר להיעדר חבות אישית שלו כלפי המשיב, בשלב זה בלבד גם כאשר מדובר בהגנה ולו בדוחק שכן אין אדם חותם על גבי שיק "סתם" וככל הנראה לחתימת המבקש 02 על גבי המסמך ישנה חשיבות אשר יכולה להוביל לאחריות.
בנסיבות העניין, כאשר גרסת המבקש שונה באופן משמעותי מסיכום הפגישה אשר זיכרה לא בא בתצהיר התומך בהתנגדות נראה כי יש לאפשר למבקשים להתגונן בטענות כפי שהועלו ע"י המבקשים במסגרת התצהיר ובמסגרת החקירה הנגדית, למעט ביחס לטענת הקיזוז בגין עסקה אחרת...
סיכומו של דבר, בהתאם להלכה הפסוקה יש מקום להורות על קבלת ההתנגדות גם כאשר הגרסה הינה דחוקה ובמקרה זה מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכות המוקנת בהתאם לתקנה 210 לתסד"א, בדרך של הפקדת ערובה כתנאי לקבלת ההתנגדות, במיוחד נוכח ההבדל בין הגרסאות והתהיות שעולות מהמסמכים שצורפו במהלך החקירה הנגדית. אשר על כן, הנני מורה למבקשים להפקיד סך של 70,000 ש"ח תוך 30 יום מהיום כתנאי לקבלת ההתנגדות ביחס לשלושת השיקים...
4. הנתבעים הפקידו את שנדרש מהם על פי החלטת כב' הרשמת, ועל כן ההתנגדויות התקבלו כאמור בהחלטה. התובענות הועברו אפוא לשמיעה לפני שופט, ולאחר חילופי מותבים נשמעו הראיות לפניי.
5. עוד יש לציין, בפתח הדברים, כי עסקינן בתובענות שטריות בהן לא נטענו טענות כנגד השיקים העשויות לשנות מנטלי הראייה המקובלים. נטל ההוכחה בתובענות דנא רובץ אפוא לפתחם של הנתבעים, ועליהם הנטל להוכיח את טענות הגנתם.
ב.
ראיות הנתבעים וטענותיהם:
6. ראיות הנתבעים נשענו בעיקרן על עדותו של הנתבע, שהינו מבעלי המניות והמנהלים של הנתבעת, חברה אשר עוסקת בין השאר בסחר בינלאומי. יוער, כי הגם שחלק משמעותי מהמעשים נשוא התובענות נעשו על ידי מנהליה הנוספים של הנתבעת, ובראשם מר דורון לנדאו, מנהלים אלה לא העידו לפניי.
7. לדברי הנתבע, בשנת 2007 ניהלה הנתבעת - באמצעות מנהליה האחרים, שכאמור לא העידו לפניי - משא ומתן עם חברה שבבעלות התובע (להלן - החברה), בעניין הבאת עובדים זרים לישראל מסרי לנקה; והכל על רקע קשרים שהיו למנהלי הנתבעת עם מר נחשון בארי, תושב סרי לנקה, ועם ארגון SELFA, שהינו לדברי הנתבע הארגון הממשלתי הממונה על יצוא והשמה של עובדים מסרי לנקה למדינות אחרות (להלן - סלפה).
8. לטענת הנתבע, הנתבעת והחברה הגיעו להסכמות בעל-פה, לפיהן הנתבעת תעשה שימוש בקשריה העסקיים בסרי לנקה ותקשר בין מר בארי וסלפה לחברה, על מנת שהחברה תייבא לישראל עובדים סיעודיים מסרי לנקה.
9. לגרסת הנתבע, תוכן ההסכמות היה שהנתבעת תשמש כ"פרונט", או "צינור", כך שדרכה יועברו לחברה כספים - אותם התחייבה סלפה לשלם - כאשר החברה תהא אחראית ותדאג לעובדים עם הגיעם לישראל, לרבות לאיתור מקום תעסוקה וקבלת ויזות ואישורי עבודה כדין.
10. משמעות ההסכמות בעל-פה, כך לגרסת הנתבע, היתה שהנתבעים ישלמו את שנדרשו לשלם לחברה, או לתובע, רק "גב אל גב" (back to back) עם תשלומים שהנתבעת תקבל מסלפה. יתר על כן, הצדדים אמנם נהגו כך הלכה למעשה לאחר תחילת עבודתם המשותפת בחודש אוגוסט 2007, כאשר התשלומים ששולמו לחברה שולמו רק לאחר שהתקבלו סכומים מתאימים מסלפה.
11. לטענת הנתבע, זמן קצר לאחר התחלת הפעילות התגלעו מחלוקות בין הנתבעת לבין סלפה, על רקע טענות מצד סלפה אודות אופן הטיפול של החברה בעובדים שהגיעו לישראל. כתוצאה מכך הודיעה סלפה כי ברצונה לבחון מחדש את התקשרותה עם הנתבעת והחברה, ובתחילת חודש אוקטובר 2007 הודיעה סלפה כי היא עוצרת את התקשרותה עם הצדדים ומעכבת את העברת הכספים שיועדו לחברה.
12. לאחר עצירת ההתקשרות על ידי סלפה ניהלו הנתבעים והתובע משא ומתן ממושך, שכן באותה עת החזיק התובע בידיו את השיק הקודם (ר' בפסקה 2 דלעיל). לטענת הנתבע, השיק הקודם ניתן לתובע כשיק ביטחון על חשבון כספים שסלפה היתה חייבת ושהנתבעת היתה אמורה להעביר לחברה, אך לא הועברו עקב אי הגעתם מסלפה. הנתבע הדגיש כי השיק הקודם הוא שיק שלתובע לא היתה כל זכות לקבלו, והוא נמסר לתובע על ידי מר לנדאו רק לאחר שהתובע הפעיל על מר לנדאו לחצים שונים.
13. ביום 27.12.07 נערכה פגישה בהשתתפות הנתבעים, התובע ועורכי-דינם, שבסיכומה סוכם כי הנתבעת תעביר מיידית לתובע סך של 27,000 $, ובכפוף לכך יועבר השיק הקודם להחזקה בנאמנות לב"כ התובע לתקופה של 60 יום. בהתאם לסיכום נדרש עו"ד עודד מור, ב"כ הנתבעת דאז, להודיע בתוך 10 ימים את המועדים בהם תשלם הנתבעת את יתרת הסך של 70,000 $, המגיעים לתובע ממנה (ר' הסיכום מש/1).
14. בתצהירו טען התובע, כי יתרת החוב שננקבה במש/1, היינו 70,000 $, בטעות יסודה, ולמעשה הסכום הנכון שהגיע לתובע הינו נמוך בהרבה. ואולם, כך או כך, כספים לא הגיעו מסלפה, וממילא לא הועברו לתובע.